חזרתי הביתה בבוקר שישי אחרי שבועות בלי שום יחס אישי
כשלבית נכנסתי רציתי לישון וזה לא אפשרי כי עוד רגע כבר בוקר ראשון
ירדתי למטה לואדי שלי, בעיקר בשבילו אבל גם בשבילי
כשהגענו הבנתי שאין לי ברירה וצריך לעלות שוב לדרך ולחזור לשגרה
וכבר כמה ימים וכבר כמה לילות שאני לא ישן טוב ובא לי לכתוב
וזה לא משנה אם זה רע אם זה טוב, כי לא מצופה ממני לחשוב
אני לא מוצא כאן ת'הדרך לצאת ויש עוד מסלול מפותל וקשה
ובכלל זאת לא אופציה לרצות לוותר, וכבר כמה ימים שאני מפנטז על פסנתר
אז בבטן שמרתי את מה שאפשר, וניסיתי בכח להיראות מאושר
אבל השתן עלה לי כמעט עד הראש ובשביל להשתין צריך לבקש או לדרוש
וכבר כמה ימים וכבר כמה לילות שאני לא ישן טוב ובא לי לכתוב
וזה לא משנה אם זה רע אם זה טוב, כי לא מצופה ממני לחשוב
חזרתי הביתה בבוקר שישי אחרי שבועות בלי שום יחס אישי
כשהחבל הידק את קשרו על ידיי וכמה קילומטרים מפה נחות זוג עינייך
ירדתי למטה לואדי עמוק, שממנו הבית הוא נראה כה רחוק
וגם את סוג של בית גם את רחוקה אבל אין לי ברירה וצריך לחזור לשגרה
וכבר כמה ימים וכבר כמה לילות שאני לא ישן טוב ובא לי לכתוב
וזה לא משנה אם זה רע אם זה טוב, כי לא מצופה ממני לחשוב
אני לא מוצר כאן תדרך לצאת ויש עוד מסלול מפותל וקשה
ובכלל זאת לא אופציה לרצות לוותר, וכבר כמה ימים שאני מפנטז על פסנתר
וכבר כמה ימים וכבר כמה לילות שאני לא ישן טוב ובא לי לכתוב
וזה לא משנה אם זה רע אם זה טוב, כי לא מצופה ממני לחשוב
