טוב לי כאן להיות מי שאני
משהו מובן והגיוני
גם אם לא מצאתי את עצמי
גם אם לא ברור לי מה אמיתי
בתוך ארבעה קירות אפשר לראות
את מה שחומק בין האצבעות
מה שלא נפל בין הכסאות, ואפשר לבעוט בכל הדלתות
והלילה שוב יורד אני עומד על הקצה
פוחד שלא להתאפס בסוף של המקצה
אני שואף להתפס עייף, שבור למחצה
וזה לא שאני רוצה, אבל בסוף אני מוצא את עצמי חוצה
עשר רמזורים אדומים על עשרים קמ״ש
זה לא סוד שהמוד שלי לא מתאים ממש
כמה עוד? עד הבית, עד שלא אומר נואש
עד שבסוף אומר נואש
טוב לי כאן להיות מי שאני
משהו מובן והגיוני
גם אם לא מצאתי את עצמי
גם אם כל השאר נשאר רק דמיוני
ועבר הזמן ואני מוכן
לקבל סימן שאני מוכן
כי אם לא ניתן איזה סימן אז זה לא מובן, כן זה לא מובן
אני שוב רוצה לומר משפט שנקלט ממש לאט
ומחפש את המקלט להעלם מפה מעט
ואז בבת אחת אני ואת וכלום כבר לא אכפת
וזה לא שזה חלף, פשוט זה לא נתפס שללא מאמץ
אני מתנתק או נשרף, אני מתחמק או נדחף
אני מקבל את הכל או כלום, אני סוחף או נסחף
ואז אני ואת וכלום כבר לא אכפת
טוב לי כאן להיות מי שאני, טוב לי כאן להיות מי שאני
זה טוב בגלל שזה לא הכרחי להיות הכי
להיות אני
