העצבות

העצבות שלי היא גשם, יורדת ממעל
הטיפות נופלות עליי והעצב בא אליי
בעצבות שלי היא רגש, ממלאת את החלל
והגשם אין לו דעת, כשהעצב בא אליי

העצבות שלי היא שמש, ואני סובב סביבה
היא דורשת אהבה, ושורפת את עצמה
לבסוף תכבה השמש, לבסוף תחדל לבעור
העצבות שלי היא חושך, בחלל שאין בו אור

אז יורד אל הנחל, עולה על ההר
בבוקר בבוקר, כשעוד לא מאוחר
ממשיך אל האופק, ביום ובמחר

מה יהיה עם הנער, שעוד לא התבגר
הוא ממשיך להסתגר, וממשיך להשתגע
כנראה הוא לא יודע, מדוע הוא רטוב
והגשם עוד יורד, ואני כולי עצוב

אז יורד אל הנחל, עולה על ההר
בבוקר בבוקר, כשעוד לא מאוחר
ממשיך אל האופק, ביום ובמחר

עומד על הגשר, חושב אם לקפוץ
בלילה בלילה, כשלא רואה את הסוף
ממשיך אל האופק, והעצב יחלוף