יש עוד סיכוי

שלום, שמי משה. הקשבתי להרבה שירים של עדי ויש לי העדפה לשיר הזה: «העצבות».
השנים הן כמו דקות, החודשים כמו שניות מאז שהמלחמה פרצה. בכל יום אני מקדיש את עצמי לקרוא את סיפורם של כל אחיי, אחיותיי, ילדיי והוריי שכבר אינם איתנו, אך הם מלווים אותי ומדריכים אותי בכל יום.

עדי הוא היום המדריך שלי אל היום הבא. אני קורא מי הוא היה, אבל גם מה שנשאר ממנו, מה שהם: ישות, מדריך, חלק ממה שאנחנו, עם שבו כל הנשמות מאוחדות. רציתי, אם תקראו את המילים האלה, שתדעו שאפילו מרחוק, אדם שככל הנראה לעולם לא תראו שומר בזיכרונו את עדי ויתפתח יחד איתו ועבורו.

לא חשבתי שהכאב יכול להימשך כל כך הרבה זמן. אני מודה שאני מטפח אותו. אני רוצה שכל אחת מהנשמות שכבר אינן תישאר קרובה אליי ככל האפשר, לזכור כל אחד בכל רגע.